החלטה בתיק ת"א 4944-02

1.       תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- " חוק הפלת"ד").

2.       אין טענה לנכות צמיתה, ואולם הדיון בתיק זה פוצל בשל המחלוקת בשאלת החבות, עוד בהחלטתה של כב' סגנית הנשיא (בדימוס), כב' השופטת אביטל בית נר, מיום 9.12.04.

3.       התביעה הוגשה בתחילה כנגד זנלכל בע"מ (להלן- " הנתבעת 1" או " זנלכל"), ואררט חברה לביטוח בע"מ (להלן- " אררט"). ואולם, בכתב התביעה המתוקן מיום 30.9.03 נמחקה אררט, ותחתיה נתבעו הנתבעים 3-2.

4.       התובע טען בתביעתו (סעיף 5 לכתב התביעה המתוקן מיום 30.09.03) כי ביום 13.02.00 בשעה 10:00 או בסמוך, בעת שעבד אצל הנתבעת 1, מלגזה בבעלות הנתבעת 1 עלתה על כף רגלו הימנית, מעכה אותה, ו- "זרקה" אותו לרצפה.

5.       הנתבעת 1, מלבד היותה, כאמור, במועדים הרלוונטיים לתביעה, מעבידתו של התובע ובעלת המלגזה, הייתה זו שהתירה את השימוש בה. הנתבעת 2 היא "קרנית" הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן- " קרנית" או " הנתבעת 2"), ואילו הנתבע 3 הוא עובד של הנתבעת 1, שנהג במלגזה, כאשר כיום כבר אין חולק שלא היה לו רישיון בר תוקף במועד האירוע הנטען.

6.       קרנית הגישה הודעת צד ג' הן כנגד הנתבעת 1 והן כנגד הנתבע 3.

השתלשלות ההליכים בתיק :

7.       בתיק ישן זה אי אפשי שלא לספר בקצרה כיצד זה הגיע התיק לגילו המופלג.

8.       ובכן, בתיק התקיימו לא פחות מאשר 13 ישיבות, כאשר רק בפניי נשמעו 7 ישיבות הוכחות  שהראשונה ביום 06.03.08; השנייה ביום 27.05.09; והאחרונה ביום 16.12.10. 

9.       קדמו לשמיעת ההוכחות בפניי, 3 ישיבות מקדמיות בפני כב' השופטת בדימוס, א. בית נר (בתקופה זו תוקנה התביעה), ועוד  3 ישיבות בפני כב' השופטת איילת דגן, אשר ההוכחות לא נשמעו בהן מסיבות שונות, ובכלל זה, העדר התייצבות של מתורגמן לשם שמיעתו של התובע, שביתת קלדניות, וכן אי התייצבות הנתבע 3 ודרישת הנתבעים כי עדותו תישמע באותה ישיבה בה יישמע התובע.

10.   ההוכחות בפניי התמשכו זמן רב, בעיקר לאור מספרם הרב של העדים, שרובם עדים שאינם בשליטה, וכן בשל העובדה שחלק מהם התייצב רק בעקבות הוצאת צווי הבאה.

11.   מטעם התובע העידו התובע בעצמו; העד מר מג'ד עומר עסאלי שאמנם לא ראה את התאונה עצמה, אך ראה ביום התאונה את התובע ואת הנתבע 3 בעבודה, ואת התובע מפונה לבית החולים; גב' אביכזר סיגלית, אודות תעודת עובד הציבור מיום 30.8.06 שהוגשה על ידה; גב' רחל לוי שעבדה בעת הרלוונטית אצל הנתבעת 1; הרופא, ד"ר זוסב ישראל, אודות תעודות חדר מיון מיום האירוע ובסמוך לאחריו; וכן מר אלישע ידידיה, נהג האמבולנס והחובש שפינה את התובע לבית החולים.

12.   מטעם הנתבעת 1 העידו הגב' גולני נוגה; וכן החוקר מטעמה, מר עומרי מוצפי. מטעם קרנית העידו החוקר מטעמה, מירון רובין. מטעם הנתבע 3 העיד הנתבע 3 בעצמו. בנוסף, הוגשו מוצגים רבים המסומנים בתיק המוצגים.

13.   סיכומי התובע הוגשו ביום 28.03.11. ביום 02.05.11 הוגשה השלמה לסיכומי התובע, וזאת לאחר בדיקת הקלטת שהוקלטה על ידי חוקר מטעם קרנית, שהועברה לבדיקתו של ב"כ התובע. סיכומי הנתבעת 1 הוגשו ביום 24.05.11, וסיכומי קרנית הוגשו ביום 07.07.11. הנתבע 3 הודיע "מראש" כי אין בכוונתו להגיש סיכומים, ואף לא ניצל ארכה נוספת שניתנה לו להגשתם.

14.   המתני להגשת סיכומי תשובה של הנתבעת 1 ואולם זו הסתפקה בסיכומיה בתיק העיקרי, בהם כבר הוצגה ההתייחסות גם לזכות החזרה של קרנית.  לפיכך, בשלה "סוף סוף" השעה למתן הכרעה.

15.   המחלוקת העיקרית בתיק נעוצה בשאלת עצם קרות האירוע הנטען. ואכן, הנתבעת 1 מתמקדת בסיכומיה בטענה זו, ובטענה כי אין לקרנית זכות שיבוב כלפיה משום שלא ידעה ולא צריכה הייתה לדעת שלא היה לנתבע רישיון בר תוקף בעת התאונה. ואולם, קרנית טוענת, באופן חלופי להכחשת האירוע, כי התאונה הנטענת אינה תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפלת"ד, וכן כי לא הוכחה עילת תביעה כנגדה, בהתאם לסעיף 12(א) לחוק הפלת"ד. כן טוענת קרנית כי על הנתבעים 1 ו- 3 לשפותה בגין כל סכום שתחויב לשאת בו, אם תחויב, מכח זכות החזרה המעוגנת בסעיף 9 לחוק הפלת"ד.

16.   אסלק תחילה מעל דרכי את טענות הסף של קרנית, ורק לאחר מכן אפנה לדון במחלוקת העיקרית באשר לעצם קרות האירוע הנטען.

הטענה כי האירוע הנטען אינו תאונת דרכים :

17.   קרנית טוענת בסיכומיה כי התאונה הנטענת אינה תאונת דרכים משום שלא הוכח כי המלגזה ממנה נפגע התובע, לפי טענתו, היא רכב מנועי, תוך שהיא מפנה להלכה שנפסקה בעניין עופר נחום (רע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עופר נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997).